ללמוד לשחרר את האקס

ללמוד לשחרר את האקס

January 2, 2018

 

בשנה וחצי האחרונות הרגשתי סוג של תקיעות. מאין מועקה שכזאת. בתוך תוכי ידעתי שלא שחררתי לגמרי. לא שחררתי את המחשבות על האקס שלי. ואני לא מצליח להבין מה הסיבה.

זו הייתה מערכת יחסים לא בריאה כלל. זוגיות שמבוססת על שקרים, בגידות והמון חוסר ביטחון עצמי. 

נכנסתי למערכת היחסים הזאת ממקום של ערך עצמי ודימוי עצמי נמוך. אמרתי לו במילים אחרות : "קח את הערך העצמי שלי ועשה בו כרצונך". לא הרגשתי שיש לי אפשרות אחרת. "עד שסוף סוף מישהו רואה אותי ומתייחס אלי. עד שמישהו בוחר בי להיות איתו. אין מצב שאני קם ועוזב". 

בזוגיות הזאת נפרדנו מס' פעמים וחזרנו שוב ושוב. (יותר נכון עשיתי הכל כדי לחזור אליו) כי הרגשתי שבלעדיו, אני לא קיים. מי אני בכלל?

אני כותב את המילים הללו ואני בשוק מעצמי שהרגשתי ככה. 

לאחר שנה וחצי...אני עדיין חושב עליו לפעמים. געגוע לחיצוניות שלו. לריח גוף שלו. ואני לא נותן מספיק חשיבות לכל הדברים הרעים שקרו לי בזוגיות הזאת. אני נמצא בדיסונסס ביני לבין עצמי. אני אומר לעצמי "כפיר, מה נסגר איתך? הבחור בגד בך, השפיל אותך, שיקר לך ואתה עוד חושב עליו?"

ואני לא מצליח למצוא תשובה מדוע. 

 

מדוע אני לא מצליח לשחרר? 

 

ישבתי עם חברה טובה שלי שהיא גם מאמנת וסיפרתי לה את הסיפור. דיברנו גם קצת על הילדות שלי. היא אמרה לי דבר מעניין...

האקס שלי בדיעבד מסמל אותי. את כפיר הילד. הילד שהרגיש בחוויה שלו שלא רואים אותו. שהוא לא מספיק שווה או מספיק טוב. הילד שהיה צריך להיות בשליטה רוב חייו. השליטה לקבל ציונים טובים במבחנים ולחרוש בלימודים רק כדי שאימא תגיד לו כמה הוא ילד חרוץ וחכם. (חייב לציין שהורי אהבו ואוהבים אותי מאוד. זו הייתה החוויה שלי). ואם אני נכשלתי במבחן כלשהו, הרגשתי שאני כישלון. ואם אני כישלון אז אני חלש ובחוויה שלי לא יאהבו אותי אם אני אדם חלש. 

האקס מחבר אותי למי שהייתי בילדות. והרצון העז שהוא יציל אותי מעצמי. שהוא יתקן אותי. 

כך חשבתי. שמישהו אחר יעשה את העבודה במקומי.

 

אפשר לומר שהמחשבות הללו שרצות לי בראש וקופצות לי מידי פעם זה המבקר הפנימי שלנו. המצפון שמעניש אותנו כל פעם מחדש. דמיינו שיש לכם על הכתף מפלצת קטנה שלוחשת לכם באוזן ואומרת לכם כמה אתם לא שווים ולא מוצלחים. מפלצת שאמרה לי שאני לא יכול בלעדיו ושאני צריך אותו. המפלצת הזאת היא לא אמיתית. זו אשליה שאני יצרתי לעצמי.

 

אז למה אני באמת מתגעגע? למפלצת שאומרת לי שאני לא שווה ולא קיים?

 

איך אני לומד לשחרר?

1. ראשית עלינו לזהות מתי אותו מבקר פנימי קופץ לביקור. מתי אותה מפלצת לוחשת לנו מזימות ותככים באוזננו. ולומר לה "מפלצת יקרה...אני כבר לא צריך אותך. להתראות".

 

2. להבין שזהו רק קול פנימי שאנחנו יצרנו בעצמנו ורק לנו יש את השליטה להעלים אותו.

 

3. לבחון כיצד אנחנו שופטים את עצמנו. להבין שהמבקר הפנימי מתעלל בנו ואנחנו אלו שנותנים לו את כל הכוח והסמכות.

 

4. להסיט את המחשבות שלנו למחשבות חיוביות יותר ומחזקות יותר.

 

5. לגלות חמלה כלפי עצמנו.

 

6. להוקיר את עצמנו על כל הדברים הטובים שיש בחיינו. על העשייה שלנו. על המשפחה והחברים שלנו. להוקיר בעיקר את עצמנו. 

 

7. לעשות הפוך על הפוך. אם אותו מבקר פנימי אומר לי למשל שאני לא יכול לבנות הרצאה, אז דווקא כן לעשות זאת. לקרוא תיגר על המחשבות הללו.

 

8. להתנתק מעט. להתנתק מכל המרדף אחרי זוגיות למשל. להתרכז בדברים אחרים שמקדמים אותנו בחיים. ברגע שאני מוריד הילוך, אני מתחיל לשחרר לאט לאט. היקום עוזר לנו.

 

9. לחייך המון :-)

 

לדעת לשחרר זה תהליך ודורש תרגול.

 

אני התחלתי לשחרר!

ואתם?

 

 

 

 

 

שתפו את הפוסט בפייסבוק
Please reload

ארכיון:
Please reload

הצטרפו לדף הפייסבוק שלי
  • Facebook Basic Square
הרשם חינם לעדכונים במייל.

נהנית מהפוסט?  הרשם לבלוג וקבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!